מריבת חג

 

מיכל מנקה את הבית לקראת החג ותוך כדי היא חושבת לעצמה שיהיה ממש כיף אם השנה הם יוכלו להיפגש עם האחים שלה-יש לה 3 אחים- באחד הערבים של החג בכדי לשחק משחקי קלפים כפי שהם היו משחקים כל שנה כשהיא עוד גרה בבית. היא ממש מתגעגעת לרגעים האלו ומדמיינת איך אייל יוכל לחלוק איתה בחווית ילדות משמעותית שגרמה לה לחוות תחושה של ביחד. היא מחליטה שהיא חייבת לעשות משהו  ומייד מתקשרת ליעל אחותה. ביחד הן סוגרות בווטסאפ ערב עם שאר האחים. כולם בעניין וכל אחד מציע להביא תבשיל אחר, ישנה החלפת מתכונים וההתלהבות בשיאה…

אייל בדרך הביתה מהעבודה, בדרך לבית הוא נתקע בפקק והוא מפנטז לעצמו איך במהלך הערבים הוא יוכל פשוט להיות בבית ולנוח עם מיכל והילדים וסתם כך להיות עם עצמו. הוא עייף מלראות אנשים. הוא רואה אנשים כל היום והוא פשוט מת להיות בבית עם עצמו או איתם. בשבילו להיות לבד זו מנוחה. וכך נראית השיחה שלהם כשאייל נכנס הביתה.

מיכל: היי ממי?

אייל: היי…(חושב לעצמו כבר הרבה זמן היא לא קראה לי ממי, מעניין על מה ההתלהבות)

מיכל: נחש מה?

אייל: מה?(חושב בדאגה-אני מקווה שהיא לא קנתה את השואב האבק ההוא. סיכמנו שנחכה עם זה)

מיכל: קבעתי עם האחים שלי למחר ערב של וויסט ומשחקי קלפים-איזה מגניב?

אייל: טוב(מחייך חיוך מזוייף)

מיכל: אתה לא רוצה לבוא?

אייל: אני מעדיף לנוח..

( רק זה חסר לי. הם יתחילו עם בדיחות הילדות שלהם ואני אשב שם כמו איזה דביל שלא קשור לכלום)

מיכל: ברור!!! איך לא? תמיד כשמדובר בבילוי עם האחים שלי אתה מעדיף לנוח…העיקר להתרחק ולהתנתק ממני ומכל העולם.

אייל: על מה את מדברת? את יודעת כמה פעמים נאלצתי לשבת איתם ולשמוע את הבדיחות המטופשות שלכם? (חושב לעצמו-אויי עכשיו זה הולך להסתבך…לא הייתי צריך לומר את זה)

מיכל: לפחות אנחנו צוחקים ולא יבשושים כמוך…אם היית יכול היית מנהל רומן עם המחשב שלך. האמת-נראה לי שיש לך רומן איתו.

אייל: אולי תפסיקי להגזים…פשוט נמאס לי ללכת למפגשים עם האחים שלך ולהרגיש כמו חייזר ולנסות כל הערב לצחוק מבדיחות לא מצחיקות של טפש עשרה.

מיכל: אולי תפסיק להיות כזה סגור ותיתן צ'אנס?

אייל: אין לי סבלנות לזה…אני יוצא להליכה.

אייל ומיכל נקלעו לשיחה שלא צפו אותה. שיחה שתפסה את שניהם לא מוכנים. לשניהם היתה פנטזיה לגבי מחר בערב ואף אחד מהם לא שתף את האחר בפנטזיה שלו. כך נוצר מצב שמיכל בניסיונה לממש את הפנטזיה שלה בטלה את זאת של אייל מבלי לדעת. אייל מצידו לא יודע מהי המשמעות של התוכניות עבור מיכל ומהו הסיפור האמיתי שמסתתר מאחורי הרצון שלה להיפגש עם האחים שלה.

אייל יוצא להליכה על מנת להימנע מהמריבה ומבול של מחשבות עוברות בראשו. ברגע זה הם מתאמצים להרגיע את עצמם ולמצוא דרך כיצד לתקן את מה שקרה. הם עדיין לא מבינים ולא יודעים על הפנטזיות אחד של השנייה. אילו היו יודעים עליהם ומכירים אותם זה היה מספק להם איזשהו רמז על מה שקורה להם וכך הם נקלעים אל השלב הבא במריבה הניסיון להרגיע את עצמם…

אייל דיאלוג פנימי(אחרי שיצא החוצה)

הצדקה עצמית: זה לא חיים זה בכל הזדמנות היא מפציצה אותי עם אישהו רעיון חדש, היא יודעת שאני לא סובל להיות עם האחים שלה

תוכנית: אני אומר לה שתלך לבד ושזה לא מעניין אותי להיות שם

טיעון נגדי: כן אבל היא אמרה לי מיליון פעם שנורא חשוב לה שאהיה איתה ואם אומר לה שאני לא בא היא תאמר לי שאני שוב נוטש אותה ומשאיר אותה לבד-בקיצור לא מוכן שהיא תשלוף את קלף הנטישה.

הצדקה עצמית: נו אז מה…מה אני אבא שלה? למה אני חייב ללכת איתה. סיימתי בית ספר ממזמן. מה היא אמא שלי? חוצפנית…

אכזבה: כל מה שרציתי זה להעביר כמה ימים של החג עם המשפחה בבית בשקט, למה אי אפשר לנוח בבית הזה לפעמים?

אכזבה עצמית: האמת היא שלא אמרתי לה שאני מתכנן לנוח, הבטחתי לה ממזמן שאני אשתף אותה ברגשות וברצונות שלי ושאהיה יותר תקשורתי איתה.

תסכול: לא אכפת לי…היא שולטת לי בחיים. כל מילה אני חייב לומר? מה אני תינוק?

רגע של הכרה: האמת היא שאם לא אמרתי לה כלום אז איך היא יכולה לדעת?

האשמה עצמית: אני לא סובל את ההסתגרויות האלו, חשבתי שהשתפרתי בזה.

תוכנית חדשה: אני אחזור עכשיו הביתה ואומר לה שמה שאני צריך זה חופש שקט ולא הטמטום הזה שהיא רוצה לסחוב אותי אליו וזהו!!!

הכרה: אבל זה רק ירחיק בינינו ואני אמצא את עצמי כל החג בשתיקות מולה.

זעם: לא אכפת לי שתתבשל במיץ של עצמה

הכרה: אבל אני זה שמתבשל, היא מרגישה בבית עם השתיקות הזוועתיות האלו.

רעיון: אולי אני צריך לנסות לדבר איתה על העניין כמו שערן ספר לי בצהריים במשרד. הוא אמר שעשה איזו סדנה של זוגיות או תקשורת זוגית או איזשהו קשקוש כזה ושכשזה קורה לו ולאלה הוא נרגע ואז מדבר עם אלה ואומר לה מה הוא מרגיש ואז הם מסדרים את זה איכשהו…אבל מה להגיד?

רגע של אומץ: אני אלך הביתה ואומר לה שאולי הייתי צריך להקשיב לה…זה תמיד נחמד ואז אבקש

שתקשיב לי ואז אולי אני לא אצטרך לסבול כל החג.

 

מיכל דיאלוג פנימי

יאוש: אני לא יודעת מה אני אעשה איתו…הוא לא מבין אותי והוא אף פעם לא רואה אותי

טיעון נגדי: מצד שני היה לנו סופ"ש די נחמד השבוע והוא ממש התאמץ להיות קשוב

הצדקה עצמית: אז מה…לא מגיע לי שהוא ילך לקראתי במה שבאמת חשוב לי. חוצפן! נראה אותו בפעם הבאה שיש לו אירוע בעבודה אני גם אתקע לו ברז או אבריז לו ושהוא יתן הסברים למה הוא בא לבד.

אכזבה: הבעיה היא שלא מפריע לו ללכת לבד, אני זאת שסובלת מזה מאד.

תוכנית: אני יאמר לו שאם הוא לא מתכוון לבוא איתי, זה יעלה לו ביוקר. הוא יודע כמה אני יכולה להסתגר ואני יודעת כמה הוא סובל מזה. הוא לא מצליח לישון ואז הוא יושב ומזפזפ חצי לילה מול הטלויזיה.

תסכול: למה אני תמיד חייבת להגיע למצבים האלו איתו?

האשמה: כי הוא יכול להיות מגעיל לפעמים ולא מגיע לי יחס כזה!!!

אייל נכנס

אייל: תקשיבי שנינו קצת הגזמנו עם הסיפור הזה אולי נדבר על זה בשקט ונפתור את זה אני אגיע איתך לערב ואנחנו נדאג לערב אחר שבו אני אוכל לנוח?

מיכל

הערכת מצב: הוא מנסה להתחנף…מגיע לו

תוכנית: אני יאמר לו "מה קרה, פתאום אתה מוכן להצטרף למסיבת הטפש עשרה?"

ביקורת עצמית: כן אבל זה יהיה די מגעיל, בכל זאת הוא מנסה להתקרב.

זעם: לא אכפת לי אני לא מוותרת על ההזדמנות להכניס לו

מיכל: "מה קרה, פתאום אתה מוכן להצטרף למסיבת הטפש עשרה? אנחנו לא תינוקיים מידי עבורך?"

אייל(הדיאלוג הפנימי)

אכזבה: מה זה? אני לא מאמין שהיא אמרה את זה אחרי שהתאמצתי

זעם: בהמה…

החלטה: אני יאמר לה עכשיו שהיא בהמה

הכרה: אבל אז אנחנו ניכנס למריבה אמיתית שתמשך כל החג וזה יהיה עינוי אינסופי.

החלטה חדשה: אני אנענע את הראש מצד לצד וזה יראה לה כמה אני חושב שמה שהיא אמרה חמור

 ביקורת עצמית: זה דבילי

 נקיטת עמדה: אין לי ברירה זה הכי טוב שיש לי כרגע

אייל: מנענע את ראשו מצד לצד במבט מיואש של הורה מאוכזב

מיכל

ביקורת: אויי הנה הוא מנענע את הראש שלו כמו איזו דודה צדקנית

חמלה: אבל הוא נראה די מסכן ואבוד

הרהור פנימי: אולי אני אומר משהו להקל עליו אבל מה?

יאוש: אני אף פעם לא יודעת מה לומר במצבים האלו…

שאלה: מעניין מה רעות היתה אומרת עכשיו, תמיד יש לה משפטים חכמים לומר. ביחוד מאז שהיא ויוחאי התחיל לנהל ערבים זוגיים ולשחק בכל מיני קלפים, היא נהייתה סוג של כוהנת בתחום. אז מה לומר?

החלטה: אני יאמר משהו להיות נחמדה, משהו שלקוח מהקלפים האלה, אולי אני אשאל אותו מה הוא צריך עכשיו, או שאומר לו שלשנינו קשה היא אמרה שזה תמיד עובד להם…

מיכל: אני מצטערת,לשנינו קשה עכשיו…

 

אייל:

תסכול: לקח לה שעות להיות נחמדה

ביקורת עצמית: כן אבל אתה זה שקמת והלכת ועזבת  באמצע השיחה

הצדקה עצמית: זה בגלל שהיא תמיד נטפלת אליי.

החלטה: לא משנה אני לא מוותר על ההזדמנות…אני אתפוס טרמפ על ההזדמנות.

אם אהבת את התוכן הזה ואתה מעוניין לקבל עוד ממנו