עד כמה אתה מיומן בעצירת העשייה היומיומית וליזום רגע משמעותי עם בת הזוג שלך? אם היית צריך לתת לעצמך ציון מאחד עד עשר על היכולת שלך לנוח בשגרה היומיומית מה היה הציון? במידה והציון הוא נמוך מ5 יש סיכוי לא מבוטל שאתה חי בתוך חוויה קיומית שנקראת היפראקטיביות זוגית ומשפחתית- משפחתית היות ומשפחות מושפעות מההתנהלות של הנהלת הבית. קרי ההורים.

מהי היפראקטיביות זוגית? זאת התנהלות שבה בכל רגע נתון מישהו צריך לעשות משהו ואי אפשר לנוח בבית. זה קצת מזכיר נוהל אדמה בוערת בצבא רק שלא רצים אבל תמיד אתה צריך להראות עסוק ולעשות משהו. זה בד"כ מתחיל כאשר יש תינוקות בבית בגלל עומס המטלות שהם מביאים אתם. בשלב מסוים זה הופך להיות נורמת חיים קצת כמו מנהג שאף אחד לא ממש זוכר איך ומדוע הוא התחיל ואיך הוא הפך לחלק מהתרבות של הבית.

היפראקטיביות זוגית ומשפחתית במקרים רבים מגיעה מתוך עולם האמונות הפרטי של בני הזוג לגבי מנוחה ושגרה. יכול להיות שאתה אומר שהיית רוצה שהבית יהיה מקום שיש בו יותר נינוחות ומנוחה אבל אם אתה מחזיק באיזושהי אמונה שלנוח במהלך היום זה לא אחראי אתה תמיד תמצא משהו לעשות כי תחושת האחריות לא תתן לך לנוח. זה כאילו שיש משהו מבייש ומביך במנוחה ושמנוחה היא לחלשים ולעצלנים. מי שנח מנצנץ.

במקרים רבים בושה ומבוכה גורמות לאנשים לעשות דברים שבסופו של דבר הם לא בטובתם. דוגמה יפה לזה היא מחקר שקיימו חוקרים מאוניברסיטת באר שבע ואוניברסיטת ירושלים על בעיטות עונשין בליגות הטובות בעולם. על פי המחקר בבעיטות עונשין מ11 מטר ב94% מהמקרים השוער יקפוץ ימינה או שמאלה למרות שעל פי ניתוח הבעיטות התגלה שסיכוייו של השוער לעצור את הבעיטה גבוהים יותר אם הוא נותר לעמוד במרכז השער.

מדוע זה קורה? מדוע הוא לא נשאר במקום? דמיין לעצמך שאתה עומד בשער בבעיטת עונשין במשחק של ליגת האלופות. השחקן בועט במהירות עצומה ולצערך הרב אתה סופג שער. עכשיו בוא נשקול את שני התרחישים הבאים:

1. אתה קופץ בכל כוחך ימינה וסופג שער לצד שמאל, הימרת אבל מהצד זה נראה שנתת את הנשמה בקפיצה שלך.

2. אתה יודע שהחלק הארי של הבעיטות עובר דרך המרכז ולכן אתה עומד במקום ולא זז לצדדים, אתה מרים את היד למעלה מותח את כל גופך ואז סופג שער לצד שמאל.

מבין 2 התרחישים באיזה אתה נראה טוב יותר? איך זה נראה מהצד? איזה מבין 2 השוערים יספוג יותר ביקורת? זה שהתאמץ השקיע וקפץ במהירות למרות שהקטין את סיכוייו או זה שעמד במקום ניסה לגלות אחריות אבל בעצם נראה כמו גולם? ברור שהאפשרות בה אתה נשאר במרכז השער תזכה אותך בקיתונות של ביקורת. זאת למרות שניתוח של 286 בעיטות עונשין מהליגות הטובות בעולם מראה שנכון יותר להישאר במרכז. במילים אחרות העשייה מגיעה מתוך הרצון להראות טוב. בדיוק אותו דבר קורה במערכות זוגיות בבית.

הבעיה הכי גדולה בהיפראקטיביות היא לא כמות העשייה של הזוג אלא שזה כמעט בלתי אפשרי ליצור מצב מצב בו אתה והיא מסוגלים לנהל שיחה כיפית או מקרבת בהתנהלות היומיומית השוטפת. רגעים משמעותיים בין בני זוג ומשפחה קורים בד"כ בעצירות וכשאפשר לנוח לרגע או כאשר בני זוג שמים לב למשהו חשוב שהצד השני מרגיש או עובר עם עצמו. אבל איך אפשר לזהות רגעים אלו כשכולם עסוקים במה הדבר הבא שצריך לעשות? באופן כללי קשה להתמקד בדברים כשנעים במהירות של 120 קמ"ש וגם אחד בשנייה.

אז אם אין צימר מסעדה או חופשה באופק אי אפשר לנוח ולהרגיש קרובים. היות ורוב הזוגות לא יכולים להרשות לעצמם לצאת לצימר מידי חודש ולא כל אחד יכול לצאת למסעדה מידי שבוע המחיר של התופעה כבד. אינדיקציה נוספת לכך שזוג שבוי בהיפראקטיביות זוגית הוא בכך שבחלל הפיזי בו הם חיים אין פינה אחת בה אפשר לעצור ולנוח. אין איזשהו פוף או ספה או נר או בקבוק יין או משהו שקורא לך ולה לעצור. כשאתה מסתכל על החלל של הבית אתה רואה מחנה עבודה שטומן בחובו הזדמנות לעשייה נוספת בכל פינה ופינה.

אם זה לא הכיור אז זה שכבת הצבע החדשה שצריך להוסיף וכשזה מסתיים יש כמובן את השידה החדשה שצריך להרכיב. תמיד יש משהו שהוא יותר חשוב יותר משמעותי ויותר בוער מאשר רגע של עצירה לבירה/יין/תה עם בת הזוג שלך. אם אתה מזדהה עם מה שנכתב כאן ולא אוהב אתה מה שאתה קורא שווה לפתח את היכולת ללמוד לנוח ביחד. אם לא בא לך לפתח אותה אתה תמיד יכול להתנחם בכך שיש שוערים בליגות הבכירות בעולם שקופצים אפילו כאשר זה לא משרת אותם. רק משום שזה מרגיש נורא מוזר ומביך ולא אחראי להימנע מעשייה מיותרת. בקיצור אתה בחברה טובה 🙂

אם אהבת את התוכן הזה ואתה מעוניין לקבל עוד ממנו 

• אתה מוזמן להירשם כאן ואני אשמח לשלוח לך מדריך ותכנים נוספים

• להצטרף לקבוצה של אינטליגנציה במערכות יחסים בפייסבוק

• עשה לנו לייק בדף