המשפחה השמחה בחגים…

אחד הזיכרונות החזקים ביותר עבורי כנער היה לשמוע מדי שנה את אבא שלי אומר בחגים שהוא רוצה "לברוח" לחו"ל. כשהיינו שואלים אותו לאן, הוא היה אומר "לכל מקום רק לא להיות כאן". עכשיו, נכון שלאבי הייתה תשוקה עצומה לטיולים בחו"ל, אבל בנוסף לכך הוא מאד סבל ממטלות החג, הלחצים של המשפחה, מהגינונים ומהצורך לבלות עם אנשים שאת חלקם הוא לא אהב. עבורי זה נראה מאד חריג וחשבתי שזה עוד אחד מהשיגעונות הייחודיים שלו. לימים כשבגרתי והתחלתי להכיר את עולמם של משפחות דרך עבודתי גיליתי שעבור זוגות ומשפחות רבות החגים הם תקופה של חגיגה והתייחדות. לעומת זאת משפחות אחרות מקבלות בחגים תזכורת לכאב לריחוק ולהעדר ההערכה והכבוד ששוררים במשפחה ובין בני הזוג. לשיטה בה אני עובד עם זוגות קוראים The sound relationship house – הבית הבטוח והשקט.  השם של השיטה הוא לא זוגיות הרמונית או זוגיות מודעת וגם לא זוגיות מלאת תשוקה אלא הבית הבטוח והשקט. הנחת היסוד של השיטה היא שתוצר הלוואי של העבודה הזוגית הוא בית אוהב הרמוני ושקט עבור כל בני המשפחה, כזה שמייצר חוף מבטחים מפני הסערות של היום יום.

אז מהם הדגשים שמאפשרים למשפחות בעלות הבית הבטוח והשקט ליצור חג מופלא לעומת זוגות ומשפחות אחרות?

ההבנה של יצור וכושר ייצור במערכות יחסים

זוגות ש"חוגגים" את החג נהנים ממנו היות והם פיתחו במהלך השנה את החברות הזוגית. כאשר מגיע החג כל מה שהם צריכים לעשות זה ליזום התנהגות שמבטאת אינטימיות וקרבה ויש להם את היכולת ליצור אותה. תחשבו על החברות כמעין תרנגולת שהם טיפלו בה והזינו אותה כל השנה היטב ואז באופן טבעי כשהם צריכים ביצים בחגים-יש שפע ואין בעיה של מחסור בביצים. זוגות אחרים שחטו ממזמן את תרנגולת החברות וכשמגיע החג והם רוצים להתקרב ולחגוג זה פשוט לא בנמצא.

ההבנה של כלכלת הייצור במערכות יחסים זוגיות

זוגות שחוגגים את החג וחווים בו את העומק והשמחה בלהיות בני זוג ומשפחה מכירים אינטואיטיבית את הממצא המחקרי הבא: כל התנהגות שלילית שהם מייצרים באופן שוטף היא חזקה בהרבה מהתנהגות חיובית (פי חמש למעשה). לכן הם מקפידים לקיים התנהגויות חיוביות בשפע במהלך השנה על מנת שהרגעים של התסכול, הריחוק והעימות לא יעלו מבחינה ערכית על הרגעים החיוביים. כך הם מגיעים עם ארנק מלא במזומנים אם תרצו וכאשר הם רוצים להשתמש בכסף הזוגי הזה בכדי ליצור אינטראקציה מיוחדת כולם שמחים להשתתף ואין בעיה. כל אחד יכול לתת את עצמו ומעצמו כי יש לו רצון ויכולת לתת. זוגות אחרים נמצאים במינוס גדול מבחינה זוגית ומשפחתית ולכן אף אחד לא באמת רוצה לבלות זמן משמעותי עם אף אחד. קשה ואפילו בלתי אפשרי לתת למישהו-אפילו אם זה ראש השנה- כאשר אתה מרגיש שבמהלך השנה הוא תקף/הקטין/העליב או גרם לך להרגיש מבוטל.

תכנון לפי אנשים וצרכים ולא ע"פ מטלות וחפצים

זוגות ש"חוגגים" את החג במלוא מובן המילה ביחד עם ילדיהם נוטים לתכנן את החג. הם פחות מתעסקים במה הם יאכלו ואיך להעביר את הזמן בכדי שאף אחד לא ישתעמם ושכולם יהיו עסוקים כל הזמן. הם מתעמקים במה יעשו יחד כזוג וכמשפחה. עולות שאלות כגון אילו פעילויות מתאימות לכל ילד, לאופיו ולצרכים שלו, מה יממש את הערכים שלהם כזוג באופן שיחלחל למטה לילדים ולתרבות של הבית, מה הם יכולים לממן ביחד באופן שיהיה נוח ואיך הם יוכלו לנוח בחג כי זאת  אחת האיכויות של חגים…מנוחה. הזוגות האחרים מתכננים את הזמן כך שהם יבלו כמה שפחות זמן עם ילדיהם, דואגים להעסיק אותם בכל רגע  בכדי שחס וחלילה הם לא יהיו משועממים ומחפשים כמה שיותר להיות בחברתם של אנשים אחרים בכדי שלא תיוצרנה מריבות בינם לבין הילדים וביניהם כבני זוג כך שאין זמן ומקום למנוחה.

המשמעות האישית של כל אחד מבני הזוג לחג

אין דבר יותר טבעי מכך שלבני זוג תהיה משמעות שונה לדבר הזה שנקרא חג. בשבילה חגים זה המשפחה המורחבת שלה כי כך היא חגגה חגים כל חייה ועבורו חג זה זמן למנוחה ובילוי עם המשפחה הגרעינית ובעיקר זמן לעצמו. זוגות שאוהבים את החגים מבינים את זה ודואגים לבנות את החגים כך שהצרכים של שניהם יקבלו מענה במהלך החג. כל אחד נותן מעצמו למען ערכיו של האחר וכמעט תמיד לאורך השנים בני הזוג  נעשים דומים אחד לשניה – הוא מתחיל להתחבר יותר למפגשים השבטיים והיא לומדת להנות מבילוי עם המשפחה הגרעינית ואפילו מייחלת לזמן האישי שלה. הזוגות האחרים מנהלים מלחמה מתמשכת עם הפסקות אש קרות המלוות בשתיקות בהן היא מנסה לכפות עליו כמה שיותר זמן משפחתי משותף עם המשפחה הגרעינית והוא מתנער ומנסה לברוח, לחתוך, להבריז ולמצוא לעצמו כל הזדמנות להתבודד. הם גם מנסים לשכנע אחד את השנייה מדוע האחר צריך לאהוב את מה שהם אוהבים ואיך המשמעות שלהם לחג היא המשמעות "האמיתית".

כשהמשפחה המורחבת מתערבת

אנשים בבסיסם הם טובים…כך תמיד האמנתי. לפחות רובם ולרוב יש להם גם כוונות טובות. אלא שלמשפחה המורחבת יש נטייה לכפות לעיתים על בני זוג את הצרכים שלה  – בעיקר בחגים – ולא לשאול את בני הזוג מה הם רוצים וצריכים. זוגות שנהנים מהחגים ביחד יודעים שהם נדרשים להחליט כגוף אחד מה מתאים להם ורק אז להיענות או לא להיענות לדרישות של המשפחה המורחבת. כך הם דואגים לשמור אחד על השנייה ועל כך שהצרכים שלהם יתממשו כזוג. בד בבד הם מפתחים נאמנות ועבודת צוות. גם אם הם יודעים שהמשפחה המורחבת תכאב את ההחלטה שלהם, הם קיבלו ממזמן החלטה אחרת והיא שיותר חשוב להם לאהוב את עצמם כזוג ואחד את השנייה מאשר ששאר העולם יחבב אותם. אז אם הם צריכים לבחור בינם לבין האחרים הם כמעט תמיד יבחרו את עצמם. הזוגות האחרים מנהלים קרבות עזים ונעלבים עד עמקי נשמתם מידי שנה מבני משפחה אחרים ובעיקר מבן/בת זוגם שלא התחשב בהם. עבורם יותר חשוב לרצות מישהו מהמשפחה מאשר את עצמם ואת בן/בת זוגם. הקרבות האלו סוערים במיוחד היות ומעורבים בני משפחה אחרים ומתחילה שאלה של לויאליות וכפי שאמר פעם אדם חכם "איפה שיש קהל יש הצגה".

החג כחלום

ישנם לא מעט אנשים שעבורם החג מייצג סוג של חלום. חלקם חולמים על חופשה ועל מנוחה, אחרים חולמים על זמן משפחתי עם קרבה ובילוי וישנם אלו שעבורם זאת הזדמנות להעביר הלאה איזשהו טקס משפחתי שהם גדלו איתו שהוא מאד יקר לליבם. הזוגות ש"חוגגים" את החגים מכירים את החלום האישי אחד של השנייה ביחס לחג כי הם טרחו לספר זה לזאת על כך ולכן הם גם מבינים מדוע כל אחד רוצה את מה שהוא רוצה בחג. עם הידיעה מגיע הרצון לשתף ולהשתתף. הזוגות האחרים לא מדברים על הדברים האלו בד"כ ומקווים שבן/בת זוגם יבין זאת באופן עצמי או יישר קו אתם ברגע האחרון. כל אחד מבני הזוג מפתח איזושהי פנטזיה בלבו כיצד יראה החג וכשמגיע הרגע והצד השני לא מסכים או מתנגד נוצרת אצלו אכזבה עמוקה ותחושת יאוש. לוותר על פנטזיה שהם טיפחו בלבם זאת אחת החוויות הקשות והכואבות שאנשים עלולים לחוות במערכות יחסים. רגעים אלו מובילים למריבות ענק שיוצרות לזוגות רבים זכרונות כואבים שנשארים למשך שנים.

לסיכום…אני מאחל לך

שהחגים השנה יהיו ביטוי אמיתי של האור והאהבה שקיימים בך 

שתהיה לך ההזדמנות לחלוק את האהבה והאור הזה עם בן/בת זוגך ועם המשפחה שלך

אוהב ומברך בברכת חג שמח

שי צפיר

אם אהבת את התוכן הזה ואתה מעוניין לקבל עוד ממנו